05 Nov
05Nov

קבלת הפנים לחורף היתה הדבר היחיד שיכולנו לתכנן ולהתכונן אליו בימי הקורונה. 

בסוף אפריל, הזמנו בולי עץ להסקה מהמנסרה הסמוכה. המשאית פרקה את העצים, יצרה גבעה בפתח המחסן. משך יומיים סידרתי אותם לאורך הקיר על פי גודלם, כך שנוכל לשלוף אותם בקלות. מאז, בחצי השנה שחלפה הם המשיכו להתייבש. 

אני אוהבת את העשייה הפיזית-מדיטטיבית הזו. 

אנחנו מחשבות כמה משאיות הזמנו בחורף הקודם ומעריכות שאם לא יהיה חורף קר במיוחד יש לנו מספיק עצים עד סופו. 

בחורף הראשון כאן, בדצמבר, קנינו עצים שנראו יבשים אבל הסתבר שלא מספיק. "עץ ירוק", קוראים לו. ככל שהעצים יבשים יותר משקלם קל יותר והם יפיקו חום רב יותר בהישרפם. שרון קיבלה שיעור (בפורטוגזית) מהבעלים של המנסרה על ההבדל בין עץ ירוק לעץ יבש ועל הבעירה השונה של סוגי העצים. ידע שלא נזקקנו לו לפני כן. 

לפני כחודש, כשבנשימה הרגשנו את עליית הלחות באוויר ואת הקור הלח האופייני, התחלנו להשתמש בסופח הלחות, מכשיר חשמלי ששואב את האויר הלח בחדר (80%לחות) ומחזיר אותו יבש (כ60%לחות). זה נראה כמעשה קוסמות, אנחנו מרוקנות את המיכל שבו פעמיים-שלוש, 6-9 ליטר מים שמופקים מאויר הבית ביממה. 

מנסיון השנה שעברה בה יצאנו לחפש את שברי החממה ואת גג מחסן בשדות הסמוכים, אספנו מהחצר כל מה שרוח עזה תעיף וחיזקנו כל מה שהיה צריך. ברברה, הסופה שחלפה כאן השבוע, שברה ענפים ושיחים. דרך הטבע. הם יצמחו מחדש משרשיהם באביב הבא. 

בצד הנזקים אי אפשר להתעלם מכך שבזכות ברברה יכולנו לאסוף כמות נאה של ערמונים שנשרו בבת אחת מהעצים. 

הוצאנו את שיח הכורכום, לפני בא הכפור. זו פעם ראשונה שזכינו לראות את הפקעיות הכתומות גדלות אצלנו בגינה. לאחר שלקחנו מספר פקעות לשימוש, החזרנו את צמח האם לאדמה להמשך גדילה. הבקרים כבר קרים ואין כמו שורש כורכום לחמם את הגוף בדייסת בוקר ששרון הכינה. 

דייסת שיבולת שועל חורפית  ומחממת עם השפעות הודיות: 

מערבבים בסיר 3/4 כוס חלב צמחי ו3/4 כוס מים.

מגרדים לסיר חתיכת שורש כורכום טרי וחתיכת שורש ג'ינג'ר.

מוסיפים קורט פלפל שחור (להגברת הספיגה של הכורכום) ואבקת קינמון, כף סירופ מייפל.

4 כפות שיבולת שועל דקה, לערבב על אש בינונית עד שהופך לדייסה.

בינתיים חותכים פירות שמתאימים כמו תפוח, בננה, אפרסמון רך, קצת תמרים ואגוזים.

מוזגים לקערה ועליה הפירות.

בתיאבון.

בבית, כל האגרטלים בשימוש, עכשיו יותר מבכל עונה.  באחדים צמחי קיץ יבשים ובאחרים דליות, חרציות וציניות שקטפתי יום לפני בוא הסופה. 

בגינה התעוררו פקעות ובצלים, הרקפת, האירוס והנרקיס מצמיחים את עליהם עכשיו, צוברים אנרגיה לקראת הפריחה בעוד כמה חודשים. לעומתם האוכמניות, הגפן, והאלון משירים עליהם לקראת החורף. 

כמגוון המינים כך מגוון האסטרטגיות למעברים בין העונות. ההתכוננות שלנו לעונה הבאה נעשית בהשראת הטבע והחקלאים שתלויים בו. בעצם, מכל נקודת מבט, כולנו תלויים בו. 

לפני כחודש הקמנו את חממת החורף. השנה, הגזר, החסה ושאר ירקות ששתלנו, צומחים על שאריות ירקות מהמטבח שהפכו בינתיים לקומפוסט וצורפו לגזם יבש מהגינה. אפשר לומר שהגזר ניזון מקליפת אבותיו. 

הידיעה שיצרנו אדמה, כלומר איפשרנו לטבע להשלים מחזור חיים בגינה, מרגשת מאוד. אדמה פוריה, שוקקת חיים שמצמיחה כל השנה את מזונותינו היא פלא, היא אחד השיעורים המשמעותיים שלמדנו ותרגלנו מאז שאנחנו כאן. 

החוויה העונתית, המחזורית תופסת מקום גדל והולך ביום יום שלנו, במחשבות ובמעשים. בחורף נהיה יותר בבית, עונה טובה להתכנסות. אחרי הקיץ הארוך מורגש עכשיו הרצון לסדר, לארגן ולהתאים את הבית לשהייה ממושכת וללילות הארוכים. 

החורף הוא זמן להתבונן בערוגת הנפש, לעבד את המחשבות והחוויות שצברנו, להזין ולטפח אותה. 

Comments
* The email will not be published on the website.