19 Aug
19Aug

אמא שלי מגיעה הרבה לכאן,  היא מתפעלת מהגינה השופעת, מגן העדן שיצרנו. צריך גם לומר, שמידי פעם היא מכוונת את ידי במשתלות, כאילו שאלתי ומה בשבילך? "אני הייתי קונה את הורד המטפס האדום, השושן הצחור והרברבר". 

היא מצטרפת בשמחה לטיולים הרגליים שלנו לפסגות. ("עכשיו את מבינה למה התגעגעתי"). 

לעיתים, בשולחן האוכל, רוחה מרחפת בקרבתינו. לפחות אחת לשבוע, כששרון אופה את לחמי המחמצת המופלאים שלה ופורסת את ה"שיפון עם קימל", כשאני מריחה אותו, אמא שוב אומרת לי "אני יכולה לחיות מפרוסת לחם כזו עם חמאה" ואז, למרות רב הסיבות להימנע מזה, אני מורחת שכבת חמאה, אחת לשבוע.

היום חל יום הולדתה (96). בשנה שעברה ביום זה, כשביקשתי ממנה סימן, נמתחה קשת מושלמת מול הבית. 

היום אני מתרגשת להפגיש אותה עם חברתינו עיניה קשת, להגמיש את הזמן.

 עיניה גרה בפרדס חנה. עין יש לה וגם יד. וואי, איזה יד. שנים שהיא רוקמת.  בביתה, בין יצירותיה, אני הולכת כבתוך קליידוסקופ.  בכל פינה מתגלה רקמה, על שמלה ששמורה מילדותה, ריקמה בדלת ארון, על בגד שתפרה, כרית, כתמונה. רקמת שם עם תאריך הולדת אחד מילדיה, אילן, תלוי על קיר החדר שאני מתארחת בו. עכשיו היא רוקמת רקמת שם לכל נכד שלה.

קווילט פנומנלי מכסה את המיטה עליה ישנתי שהתארחתי אצלה בראשית הקיץ.  כ 2000 פיסות בד תפרה זו לזו על פי סקיצה שהכינה במחשב. כחודשיים עבודה על כל קווילט. היא לא מוכרת אותם. נותנת לחברות. היא פורשת על המיטה קווילט נוסף, בגווני תכלת וכתום וכשקיפלה, אמרה, שאף פעם לא מקפלים קווילט באותה דרך. (אני מביטה בתמונה שצילמתי ואמא משתאה מהצבעוניות הישראלית שלו, זו שהתאהבה בה בעשור השני לחייה בישראל. "את רואה את הדיונות והים של אשקלון?"). 

עיניה משבחת את יכולותיה הטכנולוגיות של מכונת התפירה שלה, ה"מרצדס". 

שלושתינו תלויות במידה זו או אחרת במכשיר ובטכנולוגיה ליצירתינו ומכירות את הפער בין היותו תקין לתקול. 

כשעלתה לארץ ב1956, אמא הביאה את המכונת ה Zinger שלה משוויץ, (במקצועה היתה מעצבת אופנה). לנו אסור היה לגעת בה, כי פעם אחת  חיפשה ולא מצאה מי שיתקן אותה. שנים רבות תפרה לכולנו בגדים באחריות של מעצבת. (מנקודת מבטינו כילדים, היתה מעצבת-מעצבנת, כשנאלצנו לעמוד בלי לזוז למדידות עונתיות, וחוץ מזה אני רציתי מכנסיים כמו של כולם, תוצרת אתא). לשמחתי, כשפירקנו את הבית, ראיתי אותה באור טוב יותר.

אנחנו נכנסות לחדר העבודה. על הדלת תלוייה פלטה צבעונית של חוטי תפירה. בזה אחר זה נפתחים הארונות, נשלפים האוצרות מהמגירות והמדפים. ראשון, ארון חומרי הגלם לקווילטים, כולם בדים ממוחזרים, מסודרים במדפים על פי הצבעים. אמא לוחשת לי "מזכיר לך משהו?" ברור. אמא  סדרה את הקרדיגנים בארון שלה זה על גבי זה, לפי גוונים, מטורקיז כהה לבהיר ואותו הגיון גם בירוקים. נדמה היה לי שהניחה שם את הזיכרון של נופי שוויץ, היערות והאגמים.) אבל אמא כנראה התכוונה לארון בו סידרה לפי הגוונים את החבילות של צבעי הבדים, שעוד אזכיר כאן.  

בינתיים עיניה שלפה דגמי כתובות, ופרשה על השולחן דוגמאות. 

איך  הגעת ליצירת כתובות? 

"הכל התחיל כשהבת הגדולה שלי היתה צריכה להגיש עבודה על מגזרות נייר כשהיתה בת 12.קראתי, קניתי לה סכין ומשטח לחיתוך, היא כתבה את העבודה ואני הכנתי לה עכביש… והתמקצעתי. שנים אחר כך פגשתי סופר סתם, התחלנו לשתף פעולה וליצור כתובות, בעבודה ידנית. בהמשך התודעתי לחיתוך לייזר, מה שחוסך המון שעות עבודה ומאפשר לי ליצור דגמים מגוונים רבים. "מהמגירות אנחנו עוברות לאתר של עיניה,  שם נפרשת עוד קשת רחבה.

אמא שלי היתה מאוד שמחה להכיר אותך, אני אומרת לעיניה. לא היה לה עם מי לחלוק את מה שאנחנו חולקות ביננו כיוצרות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בתחומים משיקים ודומים. 

אמא התחילה לעסוק בטכניקת קשירת בדים כשאנחנו הבאנו מקיטנה חולצת טריקו שבמרכזה שמש/קליעה למטרה שקשרנו וצבענו. היא פיתחה את זה הלאה, קיפלה וצבעה פעמיים ושלוש ותפרה שמלות, עניבות, צעיפים ומכרה קולקציות למשכית וביריד חוצות היוצר עליהן חתמה Irit Ginott, hand dye originals. 

בימים שהיינו בתיכון עד השעה שלוש, המטבח הזעיר היה הופך לבית מלאכה ובערב על שולחן האוכל, פרמה חוטים וקשרה שוב לצביעה הבאה. ומכל התהליך הזה לא נשארה תמונה. רק אלבום, שאינו זמין לי כרגע, בו מצולמות שכנות שדיגמנו את הקולקציה שלה.

עיניה משלימה לי מעט מהחסר, שולחת תמונות של שיטת צביעת בדים יפנית בה היא השתמשה כשתפרה ורקמה  מעיל ותצלום של השכנה שלה שדיגמנה את המעיל מכל זווית. אני מסתכלת על פרט מתוכו ורואה רקמת דגים.

 אמא סיפרה לי שעברתה את שמה מאירן לעירית, היא בחרה ב"עין" ולא ב"אלף" כי האות יפה והזכירה לה דג על צידו.

שפה, מדוברת וכתובה, מהגרים וילדיהם הם נושא לפוסט אחר

בינתיים, תודה שהייתם איתנו ואם יש לכם מה לומר למי מהמשתתפות, אתם מוזמנים ומוזמנות לכתוב זאת כאן.

 עיניה קשת, עירית גינות ושי גינות

Comments
* The email will not be published on the website.