02 Aug
02Aug

נסענו לחופשה ליד הים בדרום פורטוגל בתוך שגרת הקורונה, בחיים שלנו בפורטוגל, שהם עצמם פסק זמן. 

אלמלא הקורונה לא היינו מגיעות בסוף יולי לאלגרב, לחופים העמוסים בתיירים. איזבל, שבבעלותה 8 דירות אירוח בבורגאו, אמרה, שהאנגלים, אורחיה הקבועים,  מחוייבים בבידוד  והם חוששים לאבד את משרתם אם יעדרו שבועיים. היינו האורחות היחידות. השתתפתי בצערה ובו זמנית שמחתי להגיע למפרץ השקט שרב הזמן היה ריק מאדם. 

מונה, חברתנו שגרה בלאגוש ומכירה היטב את האזור, הכינה לנו רשימת המלצות. בזכותה התמקמנו בבורגאו ולא פסחנו על חוף פינייאו. "תלכו לשם בבוקר", אמרה, "אחרי הצהרים לא תוכלו לרדת לחוף, בגלל הגאות". 

אחרי התלבטויות, ויתרנו על שייט בקייאק בין המערות.  קראנו שוירוס הקורונה נשאר על חפצים יותר מהזמן שחולף בין השכרות הקייאקים . 

דירת הנופש היתה במרחק עשר דקות הליכה מהחוף, אלא שבחופי האלגרב, בדרום, יכולתי להיכנס למים, בשונה מ - 800 הקילומטרים המקפיאים של האוקייאנוס האטלנטי במערב. 

הכנסתי רגליי למים הקרים, היה מרענן ומעורר . פעם ראשונה שחיתי באוקיינוס. 

 "Choose different" -אני נזכרת במה שהציעה פמה שודרון באחד מהקורסים הראשונים שלקחנו אונליין בחורף הראשון כאן. עצם השהות שלנו בפורטוגל מקורה בבחירה האחרת ממה שהיינו רגילות בו. 

זמן רב מדי עשיתי more of the same. עבור בתי האוטיסטית, החזרתיות היתה הדבר הטבעי לה ונטעה בה ביטחון. שנים רבות שמרתי על שגרה. 

אבל אני הייתי זקוקה להתחדשות. לא ללכת שוב באותו שביל, לא לצלם שוב ושוב באותה דרך, לא לחזור היום על מה שעשיתי אתמול. 


יומן ריק מתוכניות, שעון היד המתקתק בקביעות, שמור במגירה, אפס מטלות ברשימת ה- To do (או קרוב לזה). כל אלו נעשו מגרש המשחקים החדש שלי. 

Comments
* The email will not be published on the website.