20 Apr
20Apr

גילי וליאור הם אנשים מעוררי השראה, כאלו שמפגש איתם "מעיף את המח", מפיח עוד חיים.

פגשנו אותם בהודו. גילי ישב בפינת המרפסת של בית הקפה בואשישט גילף דבר מה בקליפת קוקוס. התחלנו לדבר, על הודו, על החיים בישראל ועל הבחירה שלו לחיות בחורף ובאביב בישראל ובשאר השנה בהודו "הזמן הוא המשאב הכי יקר שיש לנו בחיים" אמר, למה לתת אותו לאחרים? למקום עבודה? 

כעבור ימים אחדים ליאור, אהובתו, שעבורה גילף בסבלנות את הסיכה  המיניאטורית, שבה מהדרכת טיול בלאוס.

מאז הקשר ביננו הסתעף כעץ, או שאולי עץ קדמון הוא זה שמושך אותם ואותנו אליו. עכשיו הם גרים במרכז פורטוגל, במרחק חמש שעות נסיעה מאיתנו.

זהו ביקורינו הראשון בחווה שלהם, "טרה נטורל". איזה שם. טרה נטורל היא הצהרת כוונות, דרך חיים ופעמון מצלצל, מזכיר שעולם דומה לזה יהיה טוב יותר, יאפשר יותר חיים.

התרגשנו מאוד, זמן רב שלא התראינו פנים אל פנים בגלל מגבלות הקורונה. אנחנו שמגננות גינה קומפקטית נוסעות לבקר ולראות מה עושים המורים שלנו בנחלה שלהם. איך נראה יער המאכל שהם יוצרים, זה שבעוד זמן אפשר יהיה להתהלך בו ולקטוף פירות מן העצים והשיחים וללקט ירקות בין לבין. שאפשר יהיה לשוטט בחלקת היער טבעי שהם משאירים בו.

מה תרצו שנביא לכם? גילי מחכה לתולעים האדומות שלנו. זרעים? אני שואלת את ליאורי והיא עונה "מה שיש, הכל הולך".

האם זר יבין את השמחה לקראת טקס "פתיחת המתנות" הזה או שהיא שמורה לעובדי האדמה? ארזנו זרעים שאספנו בגינה וייחורים של צמחים רגישים לקור ששתלנו ושמרנו עבורם בחורף בחממה. פרה מלאוו. פרי סולני קטן ומתוק. וצמחי שום בר מהחצר של החברה שלנו בכפר.

(כשחזרנו, מילאו גילי וליאור את כלינו בתשורותיהם. החלפת זרעים, שתילים ושמחות אחרות).

 בחוץ ירד גשם ואנחנו המשכנו להחליף חוויות על צמחים ועל שיטות זריעה ושתילה. ליאור ספרה איך בהתלהבות וביד חופשית פזרה בסתיו זרעים בשטח ולמחרת ראתה שיירות נמלים אורזות את הזרעים ואת שטר 50 יורו ששילמה עבורם לקינהן. מאז, זרעים-רק במנבטה.

בבוקר שרון וגילי התארגנו לבניית בית לתולעים האדומות שהבאנו, אלו שאנחנו מכנות בשם "חברות". אנחנו אחראיות להזין אותן בשאריות מזון שלנו וקפה של בית הקפה בכפר, והן מצידן מפרישות דשן משובח לצמחיית הגינה ומתרבות. פוסט מפורט יבוא...

יצאנו לסיור בחווה. עברנו על פני תחנה סולארית שגילי בנה, שמספקת את כל תצרוכת החשמל שלהם. ליאור הגדירה את צריכת החשמל ככזו מאפשר יהיה להשתמש בבלנדר כל יום, למטבח ולעשיית הסבונים ושאר מרקחות שלה

את הסבונים האורגנים, אלו שעשויים מחומרים שאפשר גם לאכול, היא מוכרת בקילו. מה שפחות חומרי אריזה. להכנתם היא משתמשת ב"תבניות" שבפאזה הקודמת שלהן היו אריזות של חלב סויה.

שימוש משני. מיחזור. תורת הטבע. אפילו בארכיאולוגיה יש עדויות רבות לשימוש משני בחומרי גלם לבנייה. לא הכל צריך להיות חדש.

גילי בנה מפאלטות עץ ישנות כל כך הרבה, שונים ומגוונים: יורט חדר האמבטיה, תריס נגרר על גלגלי עץ, חדר עבודה, מנבטה, מדרגות במעלה הגבעות בנחלה, ידיות לדלתות ועוד ועוד.

מכולם אהבתי במיוחד את השולחן ארגונומי שבנה למחשב של ליאור שתוכל לעבוד בכל מקום. הוא נגר-אמן ובשבילי גם מורה נהדר. אני מראה לו במחברת הסקיצות שלי עגלת תה/אי למטבח על גלגלים שתכננתי לבנות מעץ, שואלת על חוזק וחיבורים והוא עונה בסבלנות ומציע לי להוסיף מגירות, כמו בשידות שבנה.

מגירות. מרחב לאיסוף ואחסון. הדור הזה, אומרים, אוסף יותר חוויות מחפצים. הלוואי.

עוד יום עובר, שעות של שיחות בישיבה ובהליכה. "את יודעת מה אלו?" ליאור מצביעה על הפרחים הצהובים. שן ארי? אני עונה לה, מזהה בספק. לפי הברק בעיניה, ברור ששן ארי הוא אוצר שהיא מבינה ויודעת את חשיבותו. מתישהוא היא תכין מהשורש או מהפרחים משהו ותכתוב על זה באתר שלהם.

ליאור ואני הלכנו לבדוק את המזמרה שלה על ענף עבה של פטל. זו מזמרה שנעשתה בעבודת יד ונקנתה ביפן לפני יותר משנה ועדיין חדה כאילו קנתה אותה הבוקר. י פ נ י ת. 

שרון עזרה לגילי לשתול חסות." קנינו מגשי קלקר, יד שנייה", הוא אמר, ואנחנו אימצנו את הרעיון.

הסיפור הזה של מודעות סביבתית הלכה למעשה בעולם גלובאלי, בבחינת נאה דורש נאה מקיים, או כמו שהאינדיאנים מצוטטים "ווק יור טוק" הוא אתגר שאמיצים דנים בו.  

ליאור מורג כותבת ומדברת על תיירות אחראית ומודעות סביבתית. כדאי להקשיב לה. 

Comments
* The email will not be published on the website.