19 Nov
19Nov

"תריחי", שרון הושיטה לעברי את הקערה ובה מחמצת. המחמצת שלה. ריח פירותי נפלא עלה ממנה וגם ניחוח בירה. 

פעם סיפרה לי, שאנשים היו מזמינים מרחוק את "מחמצת סן פרנסיסקו" וכעבור תקופה קצרה הריח השתנה. זה הסיפור של המחמצת. היא משתנה מאופה לאופה בשל החיידקים שעל ידיו, אלו שהופכים את התערובת של קמח, מים ומלח בסופו של דבר ללחם. 

בסגר העולמי בתקופת הקורונה, בלוס אנג'לס, אנשים תלו על עמודי חשמל שקיות ובהם מחמצת לשימוש הציבור שגילה את הקסם שבאפיית לחם על בסיס שמרים טבעיים.

Sian, שטעמה את הלחם של שרון, ביקשה ללמוד להכין לחם מחמצת. שרון שמחה ללמד, להעביר את הידע והניסיון שצברה הלאה. להשפיע בדרכה על בריאות אנשים, על בחירה בחומרים טבעיים על פני מוצרים מעובדים. רשמה כמה מילים בקבוצת הווטסאפ וגם Coby הצטרפה.  

 קמח, מים, מלח-לחם הכי מקומי שאפשר

קמח. הנחנו  3 סוגים של קמח על השולחן, בהם חיטה אורגנית, שמגדלת חקלאית בכפר סמוך. על רקע העובדה שאורז, תירס, חיטה ועוד הרבה מיני מזונות בעולם מהונדסים גנטית - מעשה כזה מרגש ומעורר מחשבה בדבר כוחם של יחידים.

מים. מי הברז טובים כאן לשתיה, אבל, השמרים הטבעיים רגישים לכימיקלים שבמים ולכן הבצק אינו תופח. אנחנו ממלאות מים משני ממעיינות שנמצאים בסמוך לכבישים בסביבה.

מלח. "מלח אטלנטי" הוא מוצר מקומי מהאוקיינוס האטלנטי. קנינו אותו בביקורינו באלגרב בקיץ.

זמן. בתשע ושלושים שאן וקובי מגיעות. שרון נעמדת ליד לוח שעליו רשמנו את סדר הפעולות והזמנים של כל שלב ומסבירה מה תכננה כך שאפשר יהיה להתנסות בכל שלב בתהליך הכנת הלחם, שאורך כ26 שעות.  

 ידיים. בשבריר שנייה אני מצלמת את תנוחת ידי המנצחת, גם כשהיא אופה. Hands on. להאכיל את המחמצת, לערבב, ללוש, לעצב, לחרוץ, לפרוס. 

להקשיב לקול של פריסת הלחם. להריח. לטעום… עם זיתים מתובלים ופסטו פטרוזיליה שהכינה בבוקר.

בסוף היום שרון מראה לי את התמונה שפייסבוק העלה. בדיוק ביום הזה, לפני תשע שנים העלתה את תמונת לחם המחמצת הראשון שאפתה. 

אני מוצאת תמונה אקראית מ2014, תקופה שבה אחת לשבוע מגש מלא ככרות לחם, אפתה למשפחה.

 אני אוהבת את החיידקים שעל כפות ידייך.


Comments
* The email will not be published on the website.